כתוצאה מהשומן הממוקם והדריירות, פעמים רבות נתקלים בהשפעתו הלא נכונה של מחלת ליפדימה כמשקל יתר או אובזיטי. אך אנו מדברים על מצבים שונים.
+ מינינגיטיס: איך לזהות ולמנוע את המחלה
ליפדימה היא מחלת כלייתית כרונית הרבה יותר נפוצה בנשים, והיא מקבילה להיפגעות שנפלו בתקופת הההתבגרות, במהלך ההיריון או לאחר המנופאוזה. בקצרה, ישנה דרך מתפרצת ואכימות של שומן, בעיקר באיברים התחתונים.
“השומן בליפדימה נוטה להיות כואב ולהתכווץ בירכיים, בברך ובשוקיים. ייתכן גם שיפוחות קטנים יתפתחו,” מסבירה אנדריאה פרי קטיב, תזונאית, מומחית ברפואת ספורט וחברה בחברה הברזילאית לחקרי הפיזיולוגיה (Sobraf). “גם התפתחות כתמים, לעיתים גם ללא פגיעה, היא נפוצה,” היא מוסיפה. המטופל יכול גם להיות רגישות מוגברת למגע, תיפור הקשרים ורכות רבה של העור.
תסמינים נוספים כוללים אי יחסיות בין הרגליים לגוף, סלוליט, תחושה של משקל ברגליים ועייפות. עם הזמן, קיימת סיכון לאי צורות ובעיות תנועה.
השומן של אובזיטי, לפי אנדריאה, מתפזר בצורה יותר אחידה בגוף. וכן, הוא ניתן להסרה בקלות יותר דרך תזונה ופעילות גופנית, מה שאינו קורה במקרה של ליפדימה. דבר זה, בנוסף, לא תמיד מוביל למצב של יתר משקל.
“ישנה כנראה קשר גנטי, אך עדיין לא זוהו ג’ין ספציפי. נראה כי יש גם קשר לאסטרוגן, מאחר שהיא משפיעה בעיקר על נשים ובדרך כלל בתקופות בהן ההורמון הזה עולה, כמו בהתבגרות ובהיריון,” אומרת אנדריאה. “בגברים, המעטים פרטי המקרה שדווחו בספרות הרפואית היו של חולי כבד או חסרי טסטוסטרון,” היא מוסיפה.
טיפול בליפדימה דורש צוות רב-תחומי הכולל אנגיולוג, ניתוח כלייתי, תזונאי, פיזיותרפיסט ובמקרים מסוימים, פסיכולוג. גם נעשים בדיקות כדי לאתר מחלות אנדוקריניות שעשויות לגרום לסימפטומים דומים.
לפי פרננדו אמאטו, רופא פלסטי וחבר בהתאחדות הברזילאית לכירורגיה פלסטית (SBCP), הפעולה צריכה להיות האפשרות האחרונה: “רק לאחר ניסיון טיפול קליני לתקופה ארוכה אנו ממליצים על ליפוסוקציה.”
בנוסף לטיפול רב-תחומי, מומלץ להימנע מהפסקת מזון כמו בשר חזיר ובקר, מוצרים מעובדים, משקאות קרים, משקאות אלכוהוליים ומוצרים תעשייתיים, שעלולים לחרור את הדלקת של ליפדימה. בנוסף, התעמלות קבועה היא מאוד מועילה.
